<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב זביד שהיה בימי ר' זירא</h1>
<h2>דף ז:</h2>
רב זביד שהיה בימי ר' זירא ולא זה רב זביד סתם שהיה בר פלוגתא דרב פפא דגרסינן בברכות פ' כיצד בסוף גמרא חוץ מן הפת [ל"ח ע"א] משתבחין ליה (רבנא) [רבנן לר' זירא] ברב זביד אבוה דר' (ישמעאל) שמעון בר זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא אמר להן לכשיבוא לידכם הביאוהו אצלי כי אתא אפיקו ליה ריפתא פתח ואמר מוציא לחם מן הארץ, ומסקנא דלאפוקי נפשיה מפלוגתא עבד הכי, דהכי פליג שעל הפת הוא אומר המוציא לחם ר' נחמיא אומר מוציא לחם אמר רבה במוציא כ"ע לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאו ממצרים, כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא נמי דאפיק משמע ור' נחמיא סבר דמפיקא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ושמעתא סלקא דצריך לברך המוציא דקפסק הילכתא המוציא. ובירושלמי [ברכות פ"ו ה"א] הגיר' להיפך דה"ג התם רבי יעקב בר אחי אמר אתפלגין ר' נחמיה ורבנן ר' נחמיא אמר המוציא ורבנן אמרי מוציא וכו' עד ר' ירמיה בריך קומי ר' זירא המוציא וקלסיה מה שעשה כר' נחמיה, שלא לערב את האותיות, מעתה המן הארץ שלא לערב את האותיות על דעתיה דר' נחמיה הבורא פרי הגפן, ועל דעתין דרבנן בורא פרי הגפן. נמצאת כל שיטת הירושלמי מוחלפת ושמעינן מירושלמי דכי היכי דפליגי בהמוציא פליגי נמי בבורא. ותימא לפי ברכתינו שהורגלנו לברך המוציא לחם ולא מוציא לחם, ובברכת היין בורא פרי הגפן ולא הבורא. ודכוותה גרסינן באלו דברים שבין ב"ש ובין ב"ה בסעודה [ברכות נ"ב ע"ב] ב"ש אומרי' אשר ברא מאור האש וב"ה אומרי' בורא מאור האש אמר רבא בברא כ"ע לא פליגי דברא משמע כי פליגי בבורא דב"ש סברי בורא דעתיד למיברא וב"ה בורא נמי משמע דברא. מתיב רב יוסף יוצר אור ובורא חושך יוצר הרים ובורא רוח בורא השמים (וארץ) ונוטיהם, אלא אמר רב יוסף בברא ובורא כ"ע לא פליגי וכו', וק"ל לרבה דאמר לב"ש בורא דעתיד [למיברא] ברא דברא משמע א"כ המוציא או מוציא היכי מברך וכן נמי בורא פרי הגפן לב"ש (בורא) [ברא] פרי הגפן מיבעיה ליה. ובירושלמי דאילו דברים [ברכות פ"ח ה"ה] על דעתהון דב"ש אשר ברא פרי הגפן על דעתהון דב"ה בורא פרי הגפן פ' כלומר לב"ה ניחא לב"ש וכי יברך ברא הגפן. ומשני התם יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל יום. הילכך תירוץ זה נמי במוציא והמוציא מפני שמתחדש בכל שנה. והנני כותב פי' ר"ח אמר רבה כ"ע במאור ומאורי לא פליגי דמאורי מברכינן, אלא כי פליגי בברא ובורא, ב"ש סברי ברא לשון עבר הוא ואנן הכי מיבעי לן לברוכי להקב"ה דברא הדין נהורא דלקמן, וב"ה סברי אין ודאי הכי מיבעי לן לברוכי מיהו ברא ובורא לשון עבר הוא. מתיב רב יוסף כי הנה יוצר (הדיבור) [הרים ובורא] רוח כך הוא אומנתו של הקב"ה שבכל זמן הוא יוצר הריון שבמעי אשה ובורא רוח בקרבו אלמא לאו לשון עבר דוקא אלא אמר רב יוסף בברא ובורא כ"ע לא פליגי דברא לחוד ובורא לחוד ובורא טפי עדיף לברוכי. וכן נמי בורא פרי הגפן וכן נמי המוציא לחם מן הארץ שכך הוא אומנותו של הקב"ה לעשות בכל זמן, כי פליגי במאור ומאורי ב"ש סברי נהורא חדא הוא דאית ליה לנורא וב"ה סברי טובא נהורי אית לה נהור דגחלים ונהורא דשלהבת דכמה גוונים והכי סלקא שמעתא דבבורא כ"ע לא פליגי דאית קראי דבורא דברא משמע ולפר"ח ולירושלמי דבורא עדיף מברא דכל זמן משמע, מיהו בברכת המוציא לפי תלמוד שלנו דרבה מפרש דבמוציא כ"ע לא פליגי דאפיך משמע אין סוגיות פר"ח כמשמעו דהכי איבעי ליה למימר במוציא כו"ע לא פליגי דמשמע דכל זמן מוציא. ולפי הדחק דאפיק משמע שכבר הוציא וכן כל שעה עושה, כל זמן מוציא, אבל על העתיד ממש לא משמע. ומסקנא דהלכה המוציא וכן בורא מאורי. וכן נמי על ביעור חמץ דאע"ג דלבער משמע טפי להבא מעל ביעור כיון דעל ביעור נמי משמע להבא פסקינן היל' דעל ביעור יברך כדי שלא לשנות מטבע ברכות כגון על נטילת לולב ועל השחיטה ועל המילה ועל נטילת ידים שכולם שוין בקיומן ונגמרה המצוה בעשייתה הילכך תקנו על כלומר מצוה שלימה זו שקיימנוה. אבל לישב בסוכה ולהתעטף בציצית שזמנה (מושכת) [נמשכת] אין לברך על שהרי עדיין לא נגמרה ועדיין עליו לקיימה הילכך צריך לברך בלמ"ד שעדיין בידו לקיים ועל סדר ברכות חברתי כל הברכות שהן בעל ובלמ"ד ופירשתי בע"ה והארכתי בהן לחזור ראיות שלהן ולבררם, ור' שמעון בנו של ר' זביד זה תלמידו של ר' יצחק בן טבלא היה כדאיתא בנדרים הלכה שלישית [ח' ע"ב] ועל סדר שמעון בע"ה נפרש יותר.
